מחשבות על גירושין

מחשבות על גירושין 

גירושין הם לא כישלון!!

לפעמים הם פשוט הכרה כנה בכך שהפרויקט של נישואים באושר לנצח נצחים, עבר פרמוט למציאות אחרת.

אני מלווה נשים שמרגישות שהגירושין שלהן הם סיפור של כישלון.

ואני מזמינה אותן, שוב ושוב, לשנות את הסיפור:

ניסיתי.

האמנתי.

קפצתי למים העמוקים של החיים.

והמהלך, בסופו של דבר, לא היה מספיק מדויק עבורי-

אז בחרתי, או נבחרתי, לצעוד בדרך אחרת.

וזה כישלון?

ממש לא.

בעיניים שלי, שום דבר במסע הזה שנקרא חיים הוא לא כישלון.

יש ניסיונות, יש שיעורים, יש צמיחה.

אני אוהבת את האנשים שמעידים על עצמם-

"סטודנטים באוניברסיטה של החיים"

זה כל כך נכון,

זו התורה כולה

כי באמת, כל החיים האלה הם שיעור מתמשך באומץ, התפתחות וגדילה.

ומי בכלל קובע מה נחשב הצלחה או כישלון?

האם להישאר בזוגיות של הרגל או נוחות זו הצלחה גדולה יותר מלהיות גרוש או גרושה אמיצים, שבחרו להיות מחוברים לצרכים והרצונות שלהם.ן?

כל נשמה עם הבחירות והמסע שלה,

אין באמת טוב או רע,

נכון או לא נכון.

את יכולה להיות נשואה, גרושה, אלמנה, אולי ברווקות מאוחרת-

זה לא מה שמגדיר אותך!

העניין הוא שהסיפור שתספרי לעצמך על עצמך הוא מה שיוקרן החוצה,

ויהפוך להיות מציאות חייך

הסטטוס שלנו לא מספר דבר על הליבה האמיתית שלנו.

הוא לא מדד לערך,

להישג או לכישלון.

מותר, ואף רצוי, לכאוב את הגירושין.

זה באמת סוג של אבל בחיים, אובדן של החיים שהכרנו ואובדן של הפנטזיה על המשפחה שייחלנו לה.

אני זוכרת את השנים הראשונות שלי אחרי הפרידה-

עם ילד מתוק ותמים בן שנתיים וחצי והמון אכזבה על חלום משפחתי שהתנפץ.

לא היה לי פשוט לצאת לעולם עם הסטטוס החדש הזה.

אבל גם ללכת עם הסתרה, שמלווה באשמה ובושה,

זה משקל עודף וכבד מדי.

ככל שהשלמתי יותר ויותר עם הסטטוס הזה,

וככל שבתוכי הייתה פחות דרמה,

כך גם הסביבה הגיבה לזה בטבעיות,

עם הזמן זה כבר לא היה

עניין,

הסטטוס הזה שלי.

בסוף המציאות בחוץ משקפת הכי חזק את כל מה שמתחולל בפנים!

אז כשחורק בחוץ,

תמיד שווה לצלול קצת פנימה.

מעניין שם,

תני הצצה

ואם את נמצאת עכשיו שם,

בתוך השבר, הבלבול או תחושת האובדן.

תזכרי שהכל בתנועה,

משתנה,

גם בך ובחייך יכולים להתגלות עוד כל כך הרבה דברים שיפתיעו אותך לטובה

הפוסט פונה לשני המינים:)