זה המסע שלך

זה המסע שלך

עם כל האתגרים,

העיכובים,

ההצלחות

וההישגים,

כך בדיוק

נכון, יש רגעים שבא לך לצעוק

נכון, לפעמים זה מרגיש כבד

כמעט בלתי נסבל

יש ימים שאת שואלת את עצמך

למה זה לוקח כל כך הרבה זמן,

למה לאחרות זה נראה פשוט יותר

לפעמים הקבלה מתחילה

בהבנה שזו הדרך שלך,

לא טובה יותר או פחות,

אחרת

ייחודית

בקצב שלך

זה השביל שאת הולכת בו,

ואף אחת אחרת לא יכולה ללכת אותו במקומך

והשאלה האמיתית היא לא

למה הדרך נראית כך,

אלא איך את הולכת בה

ומה את בוחרת לעשות אחרת,

כבר עכשיו

האם את צועדת זקופה,

או נכנעת לכובד המשא

ונותנת לו להגדיר אותך?

האם את מצליחה לראות

את חכמת הדרך שלך,

את מה שכן נבנה,

את מה שכן הוגשם,

את האישה שהפכת להיות

תוך כדי תנועה?

או שאולי רוב הזמן

המבט נשאב דווקא

למה שאבד,

למה שהוחמץ,

למה שדמיינת שייראה אחרת?

כי הדרך

גם כשהיא מאתגרת,

יכולה להיות יפה

לא כי זה קל,

אלא כי את בוחרת

להיות נוכחת בה באומץ

אז אולי הפעולה הקטנה להיום

היא לא לשנות את הדרך,

אלא לשנות את האופן

שבו את הולכת בה